אודות

"לדעתי עבודה שיוצרת חוויה אסתטית היא מלכודת שמושכת עין הצופה"

​

נולדתי בחיפה ובהיותי בת 12, בעקבות הגירת משפחתי ללונדון, נחשפתי לעולם המוזיאונים, שהיו לביתי. בלונדון למדתי אמנות ב Hornsy Colege.

 בהמשך הנדודים התגלגלה משפחתי לניו יורק. השהייה בניו יורק של שנות השישים המוקדמות ולימודיי בבית הספר התיכון Music and Art הם שגיבשו את השקפת עולמי ונטעו בי את הצורך להמשיך לשאול שאלות, לבדוק, לברר ולבחון גם את החומר וגם את הרעיון. זימן לי גורלי, עוד מילדותי, אפשרות לחוות קיום בחברות ובמקומות שונים. בכל מקום הייתי זרה וגם שייכת, מתבוננת וגם משתתפת.

 כיום אני גרה במושבה כרכור, נהנית מנוף רחב ופתוח ומהים. הנופים שמשתקפים מחלונותיי בכיוונים השונים ומהמרפסת שלי עם שינויי שעות היום ועונות השנה, הם הנושאים העיקריים של עבודותיי בשנים האחרונות.

הבחנתי שהדברים שיוצרים בי את התשוקה לחקור אותם דרך הציור או הפיסול משתנים בתקופות שונות. למשל, עבודה מרגשת שעשיתי עם בני העדה האתיופית בשנת 1991, יצרה סידרה של עבודות בהשפעת ציורי ילדים אתיופים. העבודות הוצגו בתערוכה בבית מדרש "אלול" ובמרכז רבין בירושלים. חוויות, כמו טיול בשדות כלניות, מראות של השתקפות, עננים, אגרטלי פרחים ואפילו חלון או כיסא, מעוררים בי סידרה של תחושות ומחשבות שלעיתים קרובות גורמות לי לבטא ולפתור אותן בעבודה ויזואלית שמנסה להעביר את אותה תחושה, הרהור. 

 

 אני מודעת לכך שלעיתים הצופה חושב או חווה חוויה שונה משלי, אך באותו שלב, כשאני כבר סיימתי את העבודה ומבחינתי נפרדתי ממנה, אין לדבר חשיבות כי בעצם העבודה עברה לרשות הכלל וכל אחד משוטט בתוכה. 

 היופי שביצירה הוא נושא שחשוב לי כי לדעתי, עבודה שיוצרת חוויה אסתטית היא כעין מלכודת שמושכת את הצופה אל התכנים הלא תמיד קלים שהאמן מנסה להעביר.

 

ב-30 השנים האחרונות השתתפתי בתערוכות יחיד וקבוצתיות רבות בארץ ובחו"ל, והקמתי פרויקטים סביבתיים במוזיאון ישראל, ובמקומות שונים בארץ ובחו"ל.